תניות אי תחרות בהסכמי העסקה ומתן שירותים – האם תמיד יינתן להן תוקף?

במספר הרצאות שלי, לאחרונה, בפני מנהלים בכירים בחברות מסחריות, התעורר עניין רב סביב סוגיית האפשרויות להגביל קבלנים, נותני שירותים ועובדים (להלן – "נותן השירותים") לעיסוק בתחומה של החברה (הלקוחה) או אצל מתחריה של החברה במהלך מתן השירותים ולאחר סיומם. המנהלים היו בדעה, לפיה כאשר אותו קבלן, נותן שירותים או עובד התקשר עם החברה והסכים להגבלת עיסוקו במהלך ולאחר תום ההסכם שלו עם החברה, יש לתת לכך תוקף. דעה זאת משקפת את התפיסה, שחוזים יש לכבד ושחזקה על הצדדים שחתמו על ההסכם שקראו, הבינו והסכימו לאמור בו.

ואולם, כבר שנים רבות, לצד עקרונות אלה, קיימים עקרונות יסוד מעין חוקתיים במשפט הישראלי הבאים לידי ביטוי בחוק יסוד: חופש העיסוק. פסיקת בתי המשפט שהפסיקה פירשה אותם באופן, שהנחה המוצא היא, שלאדם קנויה הזכות לחופש עיסוק ואין להגבילו בהגבלות גורפות ומקיפות כאשר אין טעמים ראויים בצדם ואין הגנה על אינטרסים ראויים. כמובן, שבשעה שמול זכותו של נותן השירותים לחופש עיסוק ניצבת זכות מעין חוקתית אחרת (של הלקוח/המעסיק) ויש לאזן ביניהן.

כך נדון בבית המשפט, מקרה בו ראובן העניק שירותים לאגודת ספורט (להלן – "אגודת הספורט"), תחילה כקבלן ולאחר מכן כעובד. במסגרת מתן השירותים לאגודת הספורט היה ראובן אחראי על גיוס קבוצות ספורט, המצויות תחת אגודות ספורט אחרות, לאגודת הספורט (ששכרה את שירותיו). באותו מקרה, חתם ראובן על הסכם העסקה עם אגודת הספורט בו הייתה תניית הגבלת תחרות, לפיה נאסר על ראובן להעניק שירותים דומים למרכזי ספורט אחרים אלא אם קיבל אישור מראש ובכתב מיושב ראש אגודת הספורט, וזאת למשך 12 חודשים מסיום העסקתו באגודת הספורט.

באותו מקרה, נדרש בית המשפט להכריע בין זכותו של ראובן לחופש עיסוק מול זכותה של אגודת הספורט לקניין, שבעבר עוגנה רק בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכיום מעוגנת בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999.

בהרצאותיי סיפרתי למנהלים שכבר לפני שנים רבות בפסק דין צ'ק פוינט קבע בית המשפט העליון, שתניית אי תחרות המגבילה את זכותו של עובד לעבודה במקום אחר, לאחר תום עבודתו אצל מעסיק, תזכה להגנה רק אם היא מגינה על "אינטרסים לגיטימיים" של המעסיק. מהם אינטרסים לגיטימיים? דוגמאות לכך הן רשימת לקוחות (ככל שהיא סודית), סודות מסחריים של המעסיק; הכשרה מיוחדת שהעניק המעסיק לעובד שבעקבות זאת ניתנה התחייבות העובד לאי תחרות, כגון: קורס יקר ערך, הכשרות ייחודיות וכו'; תמורה מיוחדת שניתנה לנותן השירותים עבור התחייבות נותן השירותים לאי תחרות ומקרים בהם קיימות חובת תום לב וחובת אמון מוגברת בין נותן השירותים לבין המעסיק. גם אם נוכיח, שאחד מהתנאים הנ"ל מתקיים לא ייתן בית המשפט תוקף מיידית לתניית אי התחרות וכל מקרה יבחן לגופו ובית המשפט יבחן גם האם התניה הוגנת, סבירה ומגינה על זכויות שני הצדדים להסכם ההעסקה.

במקרה המתואר לעיל, אגודת הספורט טענה שקיימת שיטה לניוד קבוצות ספורט אליה, שהינה בבחינת סוד מסחרי ושאליה נחשף ראובן במסגרת מתן השירותים לאגודת הספורט. אגודת הספורט הביעה את חששה, שראובן יעשה שימוש באותה שיטת ניוד סודית במסגרת עבודתו עבור אגודות ספורט אחרות. ואולם כאשר אגודת הספורט נתבקשה לפרוט את הדברים ולעדכן מהו אותו סוד התברר, כי מדובר בתגמול כספי שהיא מעניקה לקבוצת הספורט שמנוידת. בית המשפט לא מצא בשיטה זאת סוד מסחרי, שכן שיטת ניוד זאת מקובלת בענף וגם בענפים אחרים כגון: חברות הסלולר ועוד.

כלומר, כדי ליתן תוקף לתניית אי תחרות בשל חשש לסודות מסחריים, לכל הפחות, על החברה להרים את נטל ההוכחה, לכך שקיימים סודות מסחריים ממשיים, שאותו נותן שירותים נחשף אליהם במסגרת עבודתו עבור החברה ושאי מתן התוקף לתנייה ייגרום לחברה נזק משמעותי, שהדרך למניעתו היא רק בהגבלת חופש העיסוק של נותן השירותים.

כמו כן, השימוש ברשימת לקוחותיה של אגודת הספורט בידי ראובן לאחר תום תקופת העסקתו אצלה לא הביאה את בית המשפט למסקנה, שאי התחרות תגן על אינטרס לגיטימי של אגודת הספורט, שכן רשימת לקוחות אינה סודית כאשר כל מרכז ספורט יכול לאתרה ולפנות אל הגורמים המפורטים בה.

נמצאנו למדים, שבניגוד למה שניתן לחשוב, לא תמיד יינתן תוקף משפטי להסכמות מסחריות של החברה עם נותני שירותים. ישנם תנאים, דוגמת תניית אי תחרות, שלא יינתן להם תוקף אלא לאחר בחינת העובדות והאינטרסים שעמדו בבסיס התקנתם בהסכם בין הצדדים.

לכן, כאשר אנו עורכים הסכמים עם נותני שירותים, הדרך הנכונה היא לבחון כל תנאי והגבלה שנרצה לכלול בהסכם גם בעיניים משפטיות ולנסות להגיע למסקנה מה היה בית המשפט מכריע אם הייתה מגיעה לפניו. אין בעובדה, שהחברה שלנו הינה בעלת יתרון מול נותן השירותים כדי לאפשר לחברה לכלול תניות אי תחרות (גורפות), ולמעשה הכללת תניות גורפות עשוי לשים את החברה שלנו במצב קשה יותר משפטית ממצב בו היינו כוללים תניית אי תחרות סבירה, ושאינה גורפת, המביאה לידי ביטוי את האינטרסים הלגיטימיים של הצדדים להסכם.