העשייה היומיומית של כולנו מבוססת ציפיות שלנו לתוצאות מסוימות, למעט בפעילות פילנטרופית. כך גם כאשר אדם משקיע את כספו במיזם הוא מצפה לרווחים, כאשר אדם שוקד על פיתוח פתרון לבעיה מסוימת או על פיתוח מוצר חדש הוא מאמין, שתהיה דרישה לפתרון/מוצר זה מה שיגרום לו לרווחים בין בדרך של מכירה ישירה ובין בדרך של גיוס משקיעים למיזם ולאחר מכן מכירה. היזם והמשקיע הם שני גורמים שנפגשים בתחילתו של מיזם מלאי תקווה וציפיות ובמרבית המקרים התקווה נכזבת ולכן עולה השאלה: האם ציפיותיו של בעל מניות שנכזבו מהוות עילה להגשת תביעה נגזרת (במקרה שאתאר להלן מדובר בתביעה בשם החברה נגד בעלי מניות או בעלי תפקיד בחברה)?
לאחרונה פורסם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה שבמרכזה מיזם וציפיה שנכזבה. בעובדות המקרה, ראובן מהנדס שפיתח מכונה אוטומטית לחלוקה ושימוש בשקיות ניילון במרכולים. ראובן פנה עם הרעיון לשמעון, לוי ויהודה כדי לקדם את המיזם. שניים סייעו במימון הפרויקט כמשקיעים השלישי סיפק ציוד וחומרים לצורך הפיתוח של המוצר ושדה ניסויים ולאחר תקופה רשמו פטנט על המוצר שפותח, ערכו הדגמות ללקוחות ענק פוטנציאליים (דוגמת שופרסל) ולאחר מכן ערכו הסכם מייסדים והקימו חברה בה כל מהארבעה מחזיק 25% ממניותיה וכל אחד מהם משמש כדירקטור בחברה (להלן – "חברת המייסדים"). בהמשך חברו לחברה נוספת, שהייתה שחקן ותיק, שיכל לסייע בגישה ללקוחות פוטנציאליים (להלן – "החברה הנוספת") ולאחר מכן הוקמה חברה משותפת (להלן – "החברה המשותפת") בה החזיקה חברת המייסדים 49% ממניות החברה והחברה נוספת 51% ממניותיה. החברה המשותפת העסיקה את ראובן כמהנדס החברה והיא שילמה לו משכורת חודשית. שמעון ולוי שימשו כמנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון של החברה המשותפת וקיבלו שכר רק לאחר מספר שנים, כאשר החברה המשותפת הפכה רווחית. ראובן, היזם, טען טענות שונות כנגד פעולות של שמעון בחברה המשותפת ואולם גם לחברה המשותפת היו טענות נגדו, בין היתר, שהוא "מהנדס מיושן" ושעבודה עם משרד מהנדסים במקום העסקתו תגרום להורדת עלויות, לפתרונות מהירים, מודרניים, יעילים ותואמי מחירי יעד, ולכן הוזמן לשימוע ולאחריו פוטר מתפקידו כמהנדס החברה.
אם לא די בכך, לאחר מכן נכס לתוקף החוק לצמצום השימוש בשקיות חד-פעמיות, התשע"ו-2016, שהוביל לירידה דרמטית בכמות השקיות החד-פעמיות בהן עשו צרכני המרכולים שימוש, וממילא המוצר של החברה המשותפת הפך פחות רלוונטי למרכולים מה שהוריד את הביקושים למוצר זה ולירידה חדה בהכנסותיה ורווחיה של החברה.
ראובן, שציפיותיו היו גבוהות באשר למעמדו הראוי בחברה המשותפת וכן למעמדו של המוצר שפיתח בשוק, הפך מאוכזב. הוא הגיש תביעה נגד החברה המשותפת, חברת המייסדים ונגד שמעון, לוי ויהודה וטען ל"קיפוח" זכויותיו בחברות הנ"ל. הטענה לקיפוח שמורה לבעל מניות בחברה בלבד ולכן מיד נמחקה מן התביעה החברה המשותפת בה ראובן כלל לא היה בעל מניות. טענותיו של ראובן בהתייחס לחברת המייסדים הייתה, שפעולת שמעון ולוי בחברה המשותפת, על יסוד מינויו על ידי חברת המייסדים, גרמה לריקון קופתה של החברה המשותפת ושקיפחו אותו כאשר לא מינו אותו כדירקטור בחברה המשותפת.
בית המשפט המחוזי ניתח את הוראת סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות") הקובעת את עילת ה"קיפוח", שנועדה למנוע מצבים של חלוקת משאבים של החברה בין בעלי המניות בצורה בלתי הוגנת. איך בוחנים זאת? יש לבחון האם מדובר ב"ציפיה לגיטימית" של בעל המניות, שאז ניתן להיכנס לגדרי עילת הקיפוח. כך במקרה בו מדובר בחברה פרטית הפועלת "כמעין שותפות" הציפיה הלגיטימית של בעל מניות היא להיות שותף באופן שוויוני בניהולה של החברה.
במקרה הנדון, הציפיה נכזבה אבל ראובן לא הציג לבית המשפט ראיות בדבר פעולות, שלא כדין או שלא לטובת החברה ולכן האכזבה עצמה אינה מקימה את היסודות לעילת הקיפוח שבחוק החברות. הטענה של ראובן שלא מונה כדירקטור בחברה המשותפת אף היא אינה מהווה קיפוח, שכן התקבלה במוסדות חברת המייסדים כדין. בנוסף, נקבע שגם כאשר הייתה לחברת המייסדים הזכות למנות שלושה דירקטורים בחברה המשותפת וכאשר בפועל מונה רק דירקטור אחד אין בכך כדי להוות קיפוח של בעל מניות בחברת המייסדים. עוד קבע, בית המשפט, שפיטוריו של ראובן מתפקידו כמהנדס בחברה המשותפת אינה מקימה עילת תביעה של בעל מניות בחברת המייסדים, שכן לאף אחד מבעלי המניות בחברת המייסדים לא הייתה צריכה להיות ציפיה להיות מועסק או לקבל שכר מסוים. בהערת שוליים אציין, כי שונה הוא מקרה בו היה מצוין בהסכם המייסדים של החברה המשותפת, כי ראובן יועסק בה כמהנדס לתקופה מסוימת בשכר מסוים.
ציפיה לחוד ומציאות לחוד, לכן התביעה נדחתה והתובע אף חויב בהוצאותיהם של הנתבעים. ככל שהתובע טוען, שחברת המייסדים קופחה על ידי החברה המשותפת וקיימים ברשותו נימוקים לכך היה מקום לגרום להגשת תביעה נגזרת על ידי החברה המשותפת.
כבר כתבתי כאן בעבר על החשיבות של התאמת הציפיות של יזם/משקיע בטרם התקשרות בהסכם מייסדים בחברה וכאשר יש לציפיות אלה יסוד במציאות, להביאן לידי ביטוי בהסכם המייסדים תוך שימוש בכלים מתאימים לאכיפתן במוסדות החברה. כאשר לא עושים זאת, וכאשר קיימים פערים בין הציפיה למציאות הדרך להאשמות ותביעות משפטיות בין בעלי המניות קצרה. לאחר מעשה, חשוב לבחון האם התשתית שהקמנו בחברה המשותפת שלנו יכולה לאושש ולהקים תביעה נגד בעלי המניות האחרים, החברה עצמה או חברות אחרות וכאשר אין לכך יסוד חשוב לזנוח את הטענות. יצוין, כי במקרה זה בעלי המניות האחרים לא היו אפילו מיוצגים על ידי עורכי-דין ולמרות זאת התביעה נגדם נדחתה.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ