חובת הדיווח של נאמן

כיום קיים שימוש נרחב במוסד הנאמנות. חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 ("חוק הנאמנות") קובע, כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה, עם נאמן או על פי כתב הקדש". השימוש בנאמנות על פי חוזה הופך נפוץ ומוכר לכולנו. כך כדוגמה כאשר אנו רוכשים דירה מקובל ליצור נאמנות, לפיה אם לא ימסרו לקונה האישורים הדרושים לשם העברת הבעלות במרשם המקרקעין (הטאבו) במועד מסוים, סכום מהתמורה יועבר לנאמן עד למסירת האישורים הנ"ל וניתנות הוראות שונות לנאמן כיצד לפעול. דוגמה נוספת היא במכירת חברה או פעילות של חברה לעיתים מסכימים הצדדים על ייסוד נאמנות, שאליה יועברו חלק מכספי התמורה עד להשלמת התחייבויות שונות או מעבר תקופה מסוימת וכיוצ"ב תנאים. דוגמה נוספת הינה מקרה בו פלוני מבקש לרכוש נכס עבור אלמוני ולהחזיק אותו עבורו מטעמים שונים, שלא זה המקום לפרטם.

ישנם כאלה הסבורים בטעות, שמינוי לתפקיד נאמן הוא עניין של מה בכך והכל יתנהל על מי מנוחות ואולם לא פעם מגיעות לבית המשפט תביעות שונות בעניין נאמנים והתנהלותם ואז נגלית מלוא התמונה, לפיה הנאמן לא ידע את היקף חובותיו וכיצד עליו לנהוג במקרים שונים ולכן לא הוסדרו מקרים אלו בצורה ברורה בהסכם הנאמנות.

חשוב להכיר את הוראות חוק הנאמנות הקובעות חובות שונות החלות על הנאמן בהתנהלותו מול הנהנים ובכלל. אחת החובות היסודיות שקיימות בחוק הנאמנות הינה חובה למתן "חשבונות ודיווח", ולפיה הנאמן חייב לנהל חשבונות בכל ענייני הנאמנות והוא חייב לתת לנהנים דין וחשבון על ענייני הנאמנות אחת לשנה ובגמר כהונתו ולמסור להם ידיעות נוספות לפי דרישתם הסבירה. המטרה העומדת בבסיס חובה זאת הינה לאפשר לנהנים לעקוב אחר נכסי הנאמנות ולהעמיד במבחן שוטף את פעולת הנאמן בנכסים, וככזו היא מגלמת "אמצעי הרתעה אפקטיבי כלפי הנאמן מפני ביצוע פעולות החורגות ממסגרת הנאמנות".

ניתן להניח שהקוראים עד כה מסכימים שחובה זאת הינה בסיסית ומקובלת ואולם גם חיובו זה של הנאמן הגיע אל שערי בית המשפט לאחרונה ומעשה שהיה כך היה: בעלי קרקע התקשרו עם יזם להסכם לבניית בניין (בהסכם קומבינציה) והסכימו על חלוקת הדירות בו וההסכמים כללו שלוש תניות נאמנות בעניינים שונים. בין הצדדים התגלעו מחלוקות ובעלי המקרקעין ביקשו לקבל מהנאמן דין וחשבון בהתייחס לשלושת תניות הנאמנות הנ"ל, בהתאם להוראות החוק בטענה שהם "נהנים". הנאמן טען, שאחת הנאמנויות נוצרה על מנת להבטיח את כספם של רוכשי הדירות ולכן האחרונים הם הנהנים ולא בעלי המקרקעין שאינם זכאים לקבל דין וחשבון. לכאורה, היה ניתן לסבור שהצדק עם הנאמן ואולם בית המשפט הגיע למסקנה אחרת לאחר שבחן את תניית הנאמנות ואת הרציונל העומס בבסיסה. אמנם תניית הנאמנות יצרה נאמנות להבטחת כספי רוכשי הדירות ואולם אם היזם לא יסיים את הפרויקט או יסיימו באופן שאינו משביע רצון הדבר חושף את בעל הקרקע לתביעות של הרוכשים וצדדים שלישיים שלטובתם נרשמה הערת אזהרה במקרקעין. לכן, הגיע בית המשפט למסקנה, שהנאמנות מעניקה כלי מעקב אפקטיבי של בעלי המקרקעין אחר פעולות היזם, תוך הבטחה כי הכספים שיוזרמו לו לצורך הפרויקט אכן ישמשו לפרויקט לבדו וחייב את הנאמן ליתן דין וחשבון לבעלי המקרקעין.

חשוב לכל מי שנותן את הסכמתו לכהן כנאמן לוודא, שהסכם הנאמנות והוראותיו לרבות הוראות חוק הנאמנות ברורות לו ולצדדים היוצרים את הנאמנות והקשורים בה וככל שקיימת מחלוקת כדאי שתעלה עוד טרם מונה לתפקיד וכך תתנהל בין הצדדים וללא התערבותו.

לפני סיום נציין, כי בהסכמי נאמנות לעיתים ממנים מגן נאמנות (Protector) שמקבל סמכויות לפיקוח על הנאמן, שסמכויותיו נקבעות בהסכם הנאמנות ולרוב מוקנית לו הסמכות למנוע ביצוען של פעולות על ידי הנאמן.

עוד מומלץ לצדדים היוצרים נאמנות להיוועץ בעורך דין הבקיא בדיני הנאמנות, שיוכל להבהיר להם את המשמעויות של יצירת הנאמנות, להעלות מקרים שיש להתייחס אליהם בהסכם הנאמנות ולבחור בפתרון ובאופן יצירת הנאמנות המתאים לצרכיהם.