סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע, כי חוזה שנכרת למראית עין בלבד בטל ואולם אין בכך כדי לפגוע בזכות שרכש אדם בתום לב ובהסתמכות על החוזה. השאלה הנשאלת היא מהו אותו הסכם (חוזה) למראית עין? הסכם למראית עין הוא הסכם, שהצהרות הצדדים המצוינות בו (או העולות מהוראותיו) שונות מכוונתם האמיתית של הצדדים להסכם. דוגמה: עסקה בה ראובן מבקש למכור לשמעון סחורה ולהבטיח את התשלום ובמקום לרשום את משכון בגין הסחורה מגדירים הצדדים את העסקה בהסכם כ"מכר חוזר" במסגרתו קובעים הצדדים בהסכם, שכל עוד שמעון אינו משלם לראובן עבור הסחורה היא נותרת בבעלותו של ראובן ואולם בפועל ובאותה עת שמעון (ולא ראובן) נוהג בסחורה מנהג בעלים ובפועל אין כל סממן לכך שמדובר במכר חוזר. דוגמה אחרת היא ראובן המבקש לשכור את שירותיו של שמעון לצורך ביצוע פעולה שאינה חוקית (פעולת חיסול של לוי) וקובעים בהסכם הוראה, לפיה המוציא לפועל (שמעון) יהיה זכאי לשכר עבור "ייעוץ" שיעניק לצד השני (ראובן – מזמין פעולת החיסול) וכך נמנעים הצדדים מלהעלות על הכתב את הפעילות שאינה חוקית שהינה בסיס התקשרותם וייעוץ כאמור מעולם לא ניתן ולא יינתן.
כמובן, שנטל ההוכחה, כלומר הצורך להוכיח את הטענה שמדובר בהסכם למראית עין שאינו משקף את ההסכמות האמיתיות בין הצדדים, מוטל על הצד הטוען זאת ועליו להביא לבית המשפט ראיות לתמיכה בטענתו זאת. כמו כן, היות שטענה לפיה מדובר בחוזה למראית עין הינה בעלת השלכות רחבות על הצד שכנגד, הדרישה מהצד הטוען זאת היא להבאת הוכחות ממשיות ומוצקות.
במקרה שהגיע לאחרונה לבית המשפט המחוזי נדון מקרה בו התובע והנתבע היו חברים טובים. התובע התגורר בדירת עמידר ולשם רכישת זכויות כבעליה של הדירה נדרש לשלם לעמידר סכום כסף. הנתבע הסכים להעמיד לתובע את הסכום, לטענת התובע, תמורת חתימה על הסכם, לפיו התובע מכר לנתבע את הדירה תמורת סכום הנמוך משמעותית משווי השוק של הדירה. בית המשפט בחן את המקרה לאור כלל הנסיבות של עריכת הסכם המכר והפעולות הנוספות שנערכו בעקבותיו. באותו מקרה, נרשמה הערת אזהרה לזכותו של הנתבע (הקונה), נחתמו על ידי התובע ייפויי כח לזכות הנתבע שמקנים לנתבע את הזכות לרישום הדירה על שמו בטאבו, נחתמו המסמכים לצורך דיווח למיסוי מקרקעין על העיסקה כעיסקת מכר והעיסקה אף דווחה למיסוי מקרקעין כעסקת מכר ולבסוף העיסקה נרשמה בטאבו על שם הנתבע כנדרש והושלמה. בית המשפט אף התרשם מהראיות שהביא הנתבע לכך ששילם את כמעט מלוא התמורה שנקבעה בהסכם המכר (למעט סכום זעום) והוכח כי התמורה שיקפה שווי שוק של הדירה המדוברת. בנוסף, הסכמתו של התובע לחתום על מסמכי המשכנתא לטובת הלוואה שנטל הנתבע גרמה לבנק להסתמך על כך שאכן נחתם הסכם מכר בין התובע לנתבע ולכן העמיד את ההלוואה לנתבע. אם לא די בכך הביא הנתבע ראיה נוספת ומשמעותית, לפיה התובע חתם על הסכם שכירות עם הנתבע, לפיו התובע הפך שוכר של הנתבע לתקופה שלאחר מכירת הדירה לנתבע, הסכם שוודאי שלא היה נדרש אם לא היה מדובר במכירה אמיתית של הדירה על ידי התובע לנתבע. בנסיבות הללו, הגיע בית המשפט למסקנה, שהסכם המכר אכן משקף את כוונת הצדדים ולא היה חוזה למראית עין.
חשוב לציין, כי בנסיבות אותו מקרה גם אם בית המשפט היה מגיע למסקנה, שהחוזה בין התובע לנתבע היה חוזה למראית עין, לאחר שהנתבע מכר את זכויותיו (לפי הסכם המכר) לקונה אחר (צד שלישי) זכאי אותו צד שלישי להגנה, בהתאם לסיפא של סעיף 13 הנ"ל, לפיו אין בחוזה למראית עין כדי לפגוע בזכות שרכש אדם בתום לב ובהסתמכות על החוזה, כפי שהיה במקרה הזה.
אם כן מה עושים? לא חותמים על חוזה למראית עין. פשוט וקל. חתימה על חוזה למראית עין יכולה להביא לפתרון של "בעיה" אליה נקלעתם ואולם בוודאות גבוהה מאוד כשתצאו מצרה אחת תקלעו, שלא בטובתכם, לצרה אחרת גדולה ומורכבת יותר. עוד זכרו, כי כאשר אתם עורכים הסכם למראית עין, אינכם יכולים לדעת כיצד יתגלגלו האירועים מרגע החתימה וכאשר סעיף 13 הנ"ל מעניק זכויות למי שיפעל בתום לב ובתמורה אתם מעמידים בסיכון נכס, שעומד בבסיס ההסכם למראית עין (כפי שטען התובע בפסק הדין שתואר לעיל). כאשר מדובר בהתקשרות לעניינים חוקיים תוכלו להיוועץ בעורך דין המתמחה במשפט מסחרי ועריכת חוזים אשר יוכל להציע מתווה מתאים שיציג את העיסקה כמות שהיא ויבטיח את זכויות הצדדים. כך במקרה, שהובא לעיל ובמרכזו שאלת מיהו הבעלים בדירה, אם אכן היה מדובר בעסקת הלוואה, שפירעונה הובטח ב"הסכם המכר" היה ניתן להציג את העיסקה כעיסקת הלוואה (האמת לאמיתה) כאשר הדירה משמשת בטוחה מדרגה ראשונה לפרעון החוב ולהוסיף על כך עוד מנגנונים שיבטיחו מחד את זכויות המלווה ומאידך לא יציגו מצג שווא כאילו הלווה מכר את דירתו למלווה.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ