מהי נאמנות? והאם חייבים מסמך או הסכם כדי להקים נאמנות?

כתבתי כאן במאמר קודם על כך ש"נאמנות" היא אחד הכלים בו ניתן להשתמש כאשר עורכים תכנון הון משפחתי או העברות בינדוריות. מהי נאמנות? חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן – "חוק הנאמנות") מגדיר את הנאמנות כ"זיקה לנכס, שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת". כלומר, באופן כללי ניתן לומר, שניתן למנות נאמן שיחזיק או יפעל בנכס בהתאם להוראות, שניתנו לו על ידי יוצר הנאמנות.

השימוש בנאמנויות נעשה בפרקטיקה בתחומים שונים וניתן למנות גם כדוגמה: נאמנות המוקמת במסגרת עסקת רכישת דירה. בעיסקת רכישת דירה המוכר מתחייב להעביר את החזקה בדירה לקונה בתאריך מסוים ובאותו מועד עליו להעביר לקונה סדרת מסמכים הדרושים לשם רישום זכויות הקונה בדירה. בהסכם לרכישת דירה מסכימים הקונה והמוכר, כי היה והמוכר לא יעביר לקונה את כל המסמכים הנ"ל במועד מסירת החזקה בדירה תוקם נאמנות אליה יעביר הקונה חלק מהתשלום האחרון בעבור הדירה והכספים המוחזקים בנאמנות "ישוחררו" (יועברו למוכר) רק כאשר המוכר יעביר את המסמכים הנ"ל לידי הקונה.

חוק הנאמנות קובע, כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש" ולכן היה ניתן לסבור, שככל שהנאמנות לא הוקמה על פי חוק נצטרך חוזה בכתב. אולם הפסיקה קבעה, שאין חובה לערוך את חוזה הנאמנות בכתב. אחת הבעיות, שעשויה להיווצר במקרה בו לא נערוך הסכם נאמנות מפורט ונסתפק בחוזה בעל-פה היא ראייתית, כלומר הוכחת קיום הנאמנות, היקפה וההוראות, שלפיהן היה על הנאמן לפעול. הדבר דומה להסכם, שנערוך בעל-פה בכל תחום אחר. כל עוד הצדדים מתנהגים בהתאם למה שהוסכם ביניהם הכל טוב ויפה. אך במקרה בו אחד מהצדדים יבחר לסטות מהוראות ההסכם בעל-פה ביניהם תתגלע מחלוקת, האם הצדדים כרתו ביניהם הסכם בעל-פה ומה היה תוכנו?

במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט המחוזי הייתה התובעת, שתכונה "לאה", גרושה ללא ילדים. לאה רכשה דירה, היא שילמה עליה מכספה ואולם היות שבמועד רכישת הדירה לאה הייתה מצויה בהליכי גירושין מורכבים מבעלה, היא העדיפה לרשום את הדירה על שמו של דוד, קרוב משפחה, שהיה קטין אותה עת. ממועד קבלת החזקה בדירה, לאה קיבלה את מלוא דמי השכירות בדירה. לימים ביקשה לאה למכור את הדירה וביקשה מדוד לחתום על המסמכים הדרושים להעברת הזכויות לקונה אך דוד סירב וטען, שלאה העניקה לו את הדירה במתנה, כשהיה קטין. ומדוע לאה קיבלה את כל דמי השכירות במהלך השנים? לטענת דוד, מדובר במתנה שהעניק ללאה כהכרת תודה על כך שהעניקה לו את הדירה במתנה. חוק המתנה, התשכ"ח-1969 קובע, שהקניית המתנה צריכה להיעשות כפוף להוראות הדין החלות עליו. במקרה שלנו, מתנה היא עיסקה במקרקעין הכפופה להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 הדורש בסעיף 8 שהעיסקה תהיה במסמך בכתב, שבמקרה של לאה ודוד אינו קיים. אמנם הפסיקה ריככה את דרישת הכתב בחוק המקרקעין אך נטל ההוכחה, שאכן לאה העניקה לדוד את הדירה במתנה מוטל לפתחו של דוד.

אם היו לאה ודוד עורכים הסכם בכתב היה ניתן להבין האם התכוונו ליצור הסכם נאמנות או הסכם מתנה והסכסוך ביניהם לא היה נולד ובוודאי שלא מגיע לבית המשפט. אך בהיעדרו של הסכם בכתב, היה צריך בית המשפט לשמוע את הצדדים ולהכריע האם הזכויות בדירה שייכות ללאה, כאשר דוד שימש כנאמן או שהזכויות בדירה שייכות לדוד, שקיבלן במתנה מלאה.

בפסיקת בתי המשפט הוכרה "נאמנות משתמעת", כלומר נאמנות שלא נערכה בכתב באחת מהצורות הקבועות בחוק הנאמנות אך ניתן להבין מהתנהגות הצדדים שהייתה כוונה לייסד נאמנות. דוגמה: מקרה בו ראובן ושמעון רוצים להקים עסק שינוהל על קרקע שבבעלות ראובן. ראובן מעביר מחצית מהקרקע מועברת לבעלות שמעון (לא בעבור תמורה כלשהי), כדי להעבירה בסופו של יום לבעלות החברה המשותפת. לאחר מספר חודשים הצדדים מגיעים למסקנה, שלא כדאי להקים את העסק ואז ראובן דורש לקבל חזרה את הבעלות במחצית הקרקע שהועברה לשמעון.

לצורך הכרעה במחלוקת, שבין לאה ודוד בית המשפט בחן את העובדות והעדויות שהוצגו בפניו וניסה להבין האם לאה הקימה "נאמנות משתמעת" או שהתכוונה להעניק את הדירה במתנה לדוד. בית המשפט התרשם מכך שגם לאחר רכישת הדירה ורישומה על שם דוד, לאה ניהלה את העניינים הקשורים בהשכרתה, קבעה את גובה דמי השכירות, קיבלה החלטות בנוגע לשיפוץ הדירה ואף קיבלה את דמי השכירות במלואם. כמו כן, במהלך השנים דוד חתם על ייפוי כח המעניק ללאה את הזכות לפעול בכל הקשור בהשכרת הדירה. ניתן להבין את העדפת לא לרשום את הדירה על שמה בתקופה בה הייתה שרויה בהליכי גירושין. אמנם שנים רבות חלפו מאז הסתיימו הליכי הגירושין של לאה ובמהלכן הייתה יכולה לסיים את הנאמנות המשתמעת בהעברת הזכויות בדירה מדוד אליה ולמרות זאת בית המשפט בחר לקבל את גירסתה ולראות ברישום הדירה על שם דוד כנאמנות משתמעת המותירה את לאה כבעלת הזכויות בדירה.

המקרה המתואר מלמד, כי "סוף מעשה במחשבה תחילה". הפעולות שאנו נוקטים בנכסינו הינן בעלות משמעות משפטית, שלא תמיד מוכרת למי שאינו עורך דין מסחרי או עורך דין נדל"ן או עורך דין לתכנון הון משפחתי. כאשר בכוונתנו לנקוט פעולות בנכסינו או בנכסים שאנו רוצים לרכוש חשוב לפנות לייעוץ משפטי לפני קבלת החלטה. אם הייתה לאה נועצת בעורך דין לתכנון הון משפחתי הייתה עורכת הסכם נאמנות ובמסגרתו מסדירה את הנאמנות בדירה אותה רכשה והייתה מונעת את טענותיו של דוד לבעלות בדירה ואת ההתדיינות המשפטית שנים לאחר רכישת הדירה כאשר לאה כבר מבוגרת. אם היה בכוונתה של לאה להעניק במתנה את הייתה פונה לעורך דין נדל"ן שהיה מאיר את עיניה בצורך לערוך את הסכם המתנה בכתב.

לפני סיום חשוב לציין, שבכך ש"הסוף טוב", שכן לאה הוכרה כבעלת הדירה, לא ניתן לומר ש"הכל טוב", שכן ההכרעה בסכסוך התקבלה לאחר שנות סכסוך ארוכות (המשפיעות גם על היחסים המשפחתיים) ולאחר התדיינות בבית משפט, עדויות של הצדדים והבאת ראיות והוצאות משפטיות ניכרות.