לנשל או לא לנשל? ואם לנשל כיצד לנשל?

כאשר אדם מבקש לתכנן מה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו הוא חושב למי ברצונו להוריש את רכושו ואיזה חלק בו. האם אותו יורש יזכה בחלק מסוים בכל העזבון או שמא בפריט מסוים? האם הירושה מותנית בהתקיימם של תנאים מסוימים אם לאו ועוד. החשיבה וגם המסקנות נובעות ממהלך חיו של אותו אדם והקשרים, שהתקיימו בינו לבין מי שהוא מצווה להם את עזבונו.

כחלק ממחשבות אלה מעלים בפניי לקוחות לא פעם את הרצון לנשל אדם מסוים. כלומר לא להוריש לאותו אדם מאומה ואותם לקוחות מבקשים גם להעלות את רצונם זה על הכתב בצוואה כך שאותו אדם יידע, מהי הסיבה לכך שהמצווה הותיר אותו ללא חלק בעזבונו.

הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בבני משפחה בקרבה ראשונה, שהנם יורשים על פי דין, כלומר הם יורשיו של אדם, לפי חוק הירושה, כאשר אותו אדם נפטר ולא הותיר צוואה. כך כדוגמה כאשר אדם, התאלמן ולו שלושה ילדים. היה ואותו אדם לא הותיר צוואה במועד פטירתו, על פי הדין בישראל יירש כל אחד משלושת הילדים שליש מעזבון אביהם. כאשר האב מנשל את אחד מילדיו מצוואתו המשמעות היא ששני ילדיו האחרים יירשו כל אחד מחצית מעזבון אביהם והבן המנושל לא יירש דבר.

מקרים בהם החלוקה בין בני המשפחה הגרעינית הקרובה אינה שוויונית ובוודאי כאשר מי מהם מנושל כליל מעזבונו של המוריש מובילים במקרים רבים את היורשים ואת המנושל לבית המשפט ואותו ילד מנושל טוען טענות שונות, שהמסקנה העולה מהן היא שיש לפסול את הצוואה כדי שבהיעדרה תתבצע חלוקת העזבון על פי דין ואותו ילד יזכה בחלק שווה לזה שכל אחד מאחיו יירש.

במקרה שהגיע לבית המשפט עלתה שאלת תקפותה של צוואה בה אדם ערך במהלך השנים שלוש צוואות. בצוואתו האחרונה ציווה את עזבונו כך: 10,000 דולר ציווה למי שהייתה ידועה בציבור שלו במשך 25 שנים. את שאר עזבונו של המצווה ציווה לבתו במלואו. למצווה היה בן, שהלך לעולמו וממנו באו לעולם שני ילדים (נכדי המוריש). כאשר ערך המצווה את צוואתו האחרונה בנו כבר לא היה בן החיים. נכדי המוריש הודרו מצוואת סבם במפורש תוך קביעה בצוואה, שהם ואמם (כלת המצווה) התנכרו לסבם ואשתו במשך שנים רבות. נכדי המוריש לא הכירו בהיותם של המצווה ואשתו סבם וסבתם, לא ביקרו אותם, לא ברכו אותם לפני החגים ואפילו דאגו ששמו של סבם יוסר ממצבת אביהם (בנו של המוריש). נכדי המוריש לא השלימו עם ציוויי סבם, כפי שהופיעו בצוואתו, ולכן פנו לבית המשפט בטענה, שיש לפסול את צוואתו. חשוב לציין, כי בשתי הצוואות שנערכו קודם לצוואתו האחרונה של המוריש, היו הוראות שונות במקצת ואולם, גם בשתיהן הייתה קיימת הוראה המדירה את נכדי המוריש מעזבון המוריש, לרבות הסבר על הסיבה לכך.

טענותיהם המרכזיות של נכדי המוריש היו, שהמוריש לא חתם על צוואתו מרצונו החופשי ושהוא היה נתון להשפעה בלתי הוגנת שהפעילה עליו בתו (דודתם) לה ציווה את מרבית עזבונו, שיצרה תלות נפשית של המוריש בה. עוד טענו נכדי המוריש, כי בתו הייתה שותפה לעריכת צוואתו האחרונה בה זכתה למרבית עזבונו. טענות נכדי המוריש הינן טענות כבדות משקל, שאם היה עולה בידם להוכיחן היה רשאי בית המשפט להורות על ביטולה של צוואת המוריש.

נכדי המוריש בחרו שלא להתייחס לסיבות המשמעותיות, שהעלה סבם בצוואתו, שבגינן ביקש לנשלם מעזבונו וחלף זאת בחרו להעלות את טענותיהם, שעל יסודן ביקשו את ביטול הצוואה. כידוע, מושכלות היסוד בדיני הירושה הן שאדם רשאי לצוות את עזבונו למי שיחפוץ וכאשר מצווה מודיע על כך שאינו רוצה שאדם כלשהו יירש אותו והאחרון מבקש להתנגד לקיום הצוואה, עליו להתייחס לרצון המצווה המובא בצוואה לנשלו בשל טעמים מסוימים. אם היה עולה בידם של נכדי המוריש להוכיח, שהם היו בקשר תמידי וטוב עם סבם היו יכולים לטעון, שבהיעדר יסוד להנמקתו יש לבטל את צוואתו המדירה אותם מעזבונו.

במהלך ניהול ההליך בפני בית המשפט הגיע בית המשפט למסקנה, שהמצווה היה עצמאי, נהג ברכבו, שילם את חשבונותיו וכו', והיה כשיר לעריכת צוואה. בית המשפט קבע, שלא הובאה כל הוכחה שהמצווה לא היה כשיר קוגניטיבית  במועד עריכת הצוואה. עוד קבע בית המשפט, שהליך עריכת הצוואה בפני עורך הדין נעשה ללא מעורבותה של בתו וכאשר היא אינה מכירה כלל את עורך הדין. לכן, החליט בית המשפט לדחות את התנגדות נכדי המוריש לצוואתו ואף הטיל עליהם הוצאות נכבדות.

סיכומם של דברים – ניתן לקבוע, שנישול קרוב משפחה מדרגה ראשונה מעזבונו של אדם עשוי להוביל בוודאות גבוהה לפניות לבית המשפט על ידי מי שנושל, או מי מטעמו, ולכן חשוב לבחון דרכים נוספות שקיימות בתכנון ההון המשפחתי שיגרמו לריקון הליך ההתנגדות לקיום הצוואה מתוכן. כאשר מצווה מחליט בכל זאת ללכת בדרך של נישול קרוב המשפחה מעזבונו יש להסתייע בעורך דין המומחה בדיני ירושה ומכיר את הדין והפסיקה בנושא כדי שהנישול ייעשה בצורה נכונה ותאפשר בבוא היום לעורך הדין להציג את דבריו של המצווה בפני בית המשפט עם התמיכה העובדתית והראייתית המתאימה כדי להביא לכך שרצונו של המצווה אכן יקבל את אישורו של בית המשפט בבוא היום בדרך של דחיית ההתנגדויות לצוואתו.