היצירתיות של תושבי מדינת ישראל הינה שם דבר בעולם ובאה לידי ביטוי, בין היתר, במספר חברות ההזנק (סטארט-אפים) שמוקמות בישראל, ברעיונות והמוצרים הייחודים שמפותחים בהן וכן בהגעתן להבשלה בדמות רכישה או מיזוג על ידי חברות גדולות ומשמעותיות בתחום עיסוקן בסכומים משמעותיים. כאשר משקיעים מתקשרים עם חברת הזנק בהסכמי השקעה הם מצפים, שהשקעתם תשיא רווחים ומשהדבר אינו מגיע לכלל מימוש, מה שקורה במרבית ההשקעות בחברות הזנק שהינן עתירות סיכון מעצם טיבן, עולות טענות שונות נגד החברה ובעלי מניותיה האחרים בטענה שהתנהלותם של האחרונים היא אשר גרמה לכך שחלומו של התובע (המשקיע) לאקזיט מכובד או רווחים נאים לא התממש.
לאחרונה הגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי מחלוקת בין בעלי מניות בחברת סטארט-אפ בתחום הרפואי. באותו מקרה, התובע התקשר עם החברה בהסכם השקעה בשלב ראשוני של בחינת אב-טיפוס של מוצר, ולפיו בתמורה למניות שיוקצו לו בחברה ישקיע כספים בחברה. התובע לא יוצג על ידי עורך דין בהסכם ההשקעה. במהלך הזמן התברר, כי לא ניתן יהיה להשתמש באב-הטיפוס של החברה ויהיה צורך בהכנת אב-טיפוס חלופי לשם אישורו מול הרגולטורים ולאור מצבה הכספי של החברה וקושי בגיוס כספים להמשך הפעילות הוחלט על פירוקה של החברה. המשקיע פנה לבית המשפט וטען, כי המצגים שהוצגו לו טרם הסכם ההשקעה התגלו כשקריים והמשא ומתן שנוהל עימו היה חסר תום לב. עוד טען המשקיע, כי התנהלות בעלי המניות ובעלי התפקיד בחברה מתגבשות לעוולות אישיות נגד המשקיע, שמקנות לו זכות לקבל את כספי ההשקעה שהעמיד לחברה בתמורה למניות שהוקצו לו.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע מספר עקרונות חשובים להסכמי השקעה שאציג להלן:
ראשית, לעניין המצגים שהוצגו למשקיע טרם החתימה על הסכם ההשקעה נקבע, כי בשל העובדה שצוין בהסכם ההשקעה, שהמשקיע מודע לכך שמדובר בהשקעה עתירת סיכון וייתכן ויפסיד את כולה; וכי החוזה משקף את כל ההסכמות אשר נעשו בין הצדדים ומבטל כל הסכמה קודמת שנעשתה ביניהם, המשקיע אינו יכול לתבוע את החברה בעניין אותם מצגים שהוצגו טרם חתימת הסכם ההשקעה. יצוין, כי היה והמשקיע היה בוחר לשכור את שירותיו של עורך דין המומחה בתחום היה יכול להימנע מאובדן כספו, זאת בין אם המצגים, שקיבל בעל פה מהחברה, היו משוקפים בהסכם שאז היה יכול לתבוע את נותני המצגים והחברה ובין אם החברה הייתה מסרבת לשקף את המצגים בהסכם ההשקעה, שאז היה מבין שאין ליתן להם כל משמעות ואולי בעקבות כך היה נמנע מהשקעה בחברה. יש לזכור, כי הנחת המוצא היא שמשעה שאדם משקיע כספים בחברה בתמורה למניות בה הכספים שהפסידה החברה, בין אם כתוצאה מהתנהלות נכונה של נושאי המשרה בה ובין אם לאו, הרי שההפסד נגרם לחברה עצמה ולא לבעל המניות אשר קיבל את התמורה לכספו – מניות החברה.
בית המשפט קבע, שיש להבחין בין עילות תביעה שקיימות לחברה (שאותן לא יכול בעל מניות לממש אלא בדרך של תביעה נגזרת – תביעה בשם החברה) לבין עילות תביעה, שבגינן יוכלו בעלי מניות לתבוע. ההבחנה המקובלת לעניין זה הינה האם מדובר בנזק שאינו תלוי בנזק הנגרם לחברה או שמא מדובר בנזק, שנגרם לבעל המניות עקב ירידת ערכה של החברה. כלומר, כאשר עסקינן בנזק שנגרם לכלל בעלי המניות בחברה באופן שווה עשויה זכות התביעה לקום לחברה לבעל המניות למרות שגם בעל המניות נפגע בגין אותו מעשה או מחדל. כך במקרה בו התובע טוען להתרשלות בניהול החברה, קבלת החלטות לא נכונה ואף רשלנית בדירקטוריון, בזבוז משאבי החברה וטענות דומות, המצויות היטב במישור התאגידי ובשיקול דעת נושאי המשרה בחברה, ככלל לא יוכל בעל המניות להגיש תביעה עצמאית לבית המשפט בגין עוולות אלה אלא החברה.
כידוע, קיימות שתי חובות מרכזיות בחוק החברות, התשנ"ט-1999 לנושאי משרה בחברה:
- חובת האמונים של נושאי המשרה בחברה הן להימנע מכל התנגשות בין חובותיהם כנושאי משרה בחברה, בהם צריכה לעמוד מול עיניהם טובתם של החברה בלבד ולא טובתם האישית ולהפרידם מענייניהם האישיים של נושאי המשרה.
- חובת הזהירות של נושאי המשרה בחברה היא לנהוג כ"נושאי משרה סבירים" למניעת נזקים לחברה אולם כפי שקבע בית המשפט העליון חובת הזהירות אינה טומנת בחובה מניעת כל סיכון לחברה אלא נקיטת אמצעים זהירות סבירים.
כאמור לעיל, חובות אלה הינן בעיקרן חובות של נושאי המשרה כלפי החברה ולא כלפי בעלי המניות בחברה.
האם טענות בדבר הסתרת עובדות מהמשקיע ועיכוב במסירת מידע למשקיע לאחר השקעתו יכולות להוביל לקבלת סעד? בית המשפט קבע, שכדי להקים תביעה כזאת על התובע שהינו בעל מניות מיעוט בחברה, להציג מה היה עושה בזמן אמת אם היה מוצג לו המידע. אם המשקיע לא יעשה כן, ולא יוכיח את קיומו של נזק אפילו בדיעבד וכאשר התוצאה של ההתנהלות של החברה כבר גלויה לא יוכל לתבוע את נזקיו.
האם הסתרת מידע לאחר ההשקעה הראשונה ולפני השקעה נוספת שלא יצאה אל הפועל מקנה זכות תביעה? בית המשפט קבע, שהיות שההשקעה הנוספת לא בוצעה בפועל לא ניתן לטעון לכך שבשל ההסתרה נגרם למשקיע נזק (גם אם המשקיע כבר השקיע בחברה) וזאת היות שהשקעה זאת לא יצאה אל הפועל. משמע, כדי להקים זכות לתביעה צריך להוכיח נזק והיות שלא הושקעו כספים נוספים על ידי המשקיע לא קמה לו זכות תביעה בעניין זה. כמובן, שמצגים שניתנו לאחר השקעה שכבר בוצעה אין בהם כדי לשנות את ההחלטה אם להשקיע כספים אם לאו ולכן אינם מקימים זכות תביעה.
כמובן, שהעובדה שנושאי משרה בחברת הזנק בתחילת דרכה אינם מועסקים בה במשרה מלאה ואינם פועלים במסגרתה בלבד אינה מהווה הפרת חובת הזהירות של נושאי המשרה. אם הייתה התחייבות בהסכם ההשקעה לעיסוק בלעדי של נושאי המשרה בחברה הייתה התוצאה יכולה להיות שונה.
האם החלטה שלא לנהל הליך משפטי נגד צד שלישי מקימה זכות תביעה נגד מי שהחליטו על כך? התשובה היא שלא בהכרח. קיימים מקרים בהם שיקול של עלות מול תועלת יביא להחלטה שלא לממש זכות תביעה נגד צד שלישי.
בקצירת האומר ניתן לקבוע, שבהשקעות בחברות בכלל ובחברות הזנק בפרט ראוי לשכור את שירותיו של עורך דין המומחה בתחום, מה שעשוי להביא להחלטות מושכלות ולמניעת פעולות שעשויים להתחרט עליהם בהמשך. כאשר משקיע סבור, שהוא מכיר ויודע הכל ופועל לבדו ועל סמך תחושות בטן קיים חשש שלא יוכל לתבוע את החברה ונושאי המשרה בשל אי מימוש ציפיותיו לרווחים. עוד יש לזכור, כי גם במקרה בו מוצגים מצגים שונים למשקיע טרם השקעתו, חברות הזנק עורכות שינויים בתוכניות הפעולה שלהן מעת לעת בשל שינויים והתפתחויות במצב השוק, המוצר או הפתרון של החברה, הפיתוח, הרגולציה, המתחרים וגורמים נוספים.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ