בעת כתיבת מאמר זה חברות רבות מגיעות לסוף דרכן בשל חוסר יכולתן לעמוד בהתחייבויות שלהן ובהוצאות השוטפות שלהן וכאשר קיים קושי ממשי לגיוס כספים ממשקיעים להמשך פעילותן. כשמבקשים לסיים את פעילות החברה יש צורך בפתיחה בהליך לפירוקה של החברה. במסגרת הליכי הפירוק בוחן בעל תפקיד הממונה על ידי בית המשפט מהם חובותיה, זכויותיה ונכסיה של החברה. כאשר חובותיה של החברה עולים על נכסיה וזכויותיה הרי שנושי החברה (אלו שהחברה חייבת להם כספים) לא יקבלו שקל מקופת החברה תמורת שקל חוב.
לעיתים מגלה בעל התפקיד, שמינה בית המשפט, כי בעלי החברה הרגישו, שסופה של החברה קרב ובא ומכסת המזומנים בקופתה קצרה מלכסות את כל חובותיה ולמרות זאת בחרו בעלי החברה להעדיף לכסות את חובם לנושים מסוימים בעוד שהנושים האחרים אינם מקבלים את הכספים המגיעים להם. ככל הנראה, אותם בעלי מניות מתנהלים כך בשל היעדר ידיעה שקיימים כללים בדין לגבי קדימות חובם של נושים מסוימים מול חובם נושים אחרים מה שמביא לחלוקת המזומנים לנושים ה"צועקים" חזק יותר או לנושים שבעלי החברות חפצים ביקרם או בעלי אינטרס לשמור עימם מערכת יחסים תקינה, כדי להבטיח לעצמם עתיד בענף בו עוסקת החברה.
מקרים כאלה, שכאמור רובם מתרחשים בשל חוסר ידיעה והיכרות עם הוראות הדין, הינם בעלי השלכות קשות לבעלי החברה, שכן בית המשפט רשאי "להרים את המסך" בין החברה לבין בעלי המניות ולייחס לבעלי המניות את חובותיה של החברה. הרמת המסך היא החריג לכלל שהחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת ולכן החובות והזכויות שלה הם רק שלה. במקרים מסוימים, כגון מקרים בהם מעדיפים תשלום לנושים מסוימים, רשאי בית המשפט להרים את המסך בין החברה לבין בעלי מניותיה ולקבוע שבעלי המניות אחראים לתשלום של הסכומים, ששילמו לנושה מסוים, לנושים שהיו זכאים להם "בדין קדימה".
במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לאחרונה נתבעו בעלי מניות של חברה, שהפעילה אולם ארועים במגדלי עזריאלי ועסקיה לא צלחו ולכן הגיעה אל סוף דרכה. התברר שהחברה צברה חובות ארנונה בסכומים ניכרים לעיריית תל-אביב-יפו. חובת ארנונה הם חובות שמזכים את העירייה להיות נושה בדין קדימה, כלומר בעדיפות מול נושים אחרים "רגילים". לאחר בדיקת סך חובותיה ונכסיה של החברה בהליכי פירוק החברה התברר, שטרם פירוקה של החברה בחרו בעלי המניות בחברה לשלם את חובותיה לספק מסוים "כדי להמשיך לעבוד ולהתפרנס בתחום הארועים" ויתכן שהיו לאותם בעלי מניות ערבויות אישיות לאותו ספק. כל האמור נעשה, טרם התשלום של חובות הארנונה לעיריית תל-אביב-יפו היות שהדבר לא פגע בעסקיהם השוטפים ולא פגע במוניטין של בעלי המניות.
בית המשפט בחן את פרטי המקרה בקפדנות ולאחר מכן את הפסיקה בעניין הרמת מסך הקובעת, שהרמת מסך תיעשה רק כשמוכח שבעל המניות היה מודע לכך שנעשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או במקרה בו פעל באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. כלומר, כדי להרים את המסך בין החברה לבין בעלי מניותיה יש צורך בהוכחה פוזיטיבית שבעלי המניות הבריחו נכסים (או כספים) מהחברה באופן שמקפח את עיריית תל-אביב-יפו.
לכן, הרים בית המשפט את המסך בין בעלי המניות לחברה והורה לבעלי המניות לשלם חוב של כמיליון ושלוש מאות אלף ₪, שחבה החברה, לעיריית תל-אביב-יפו.
סוף מעשה במחשבה תחילה ולכן חשוב שתדאגו לליווי משפטי שוטף לחברה שלכם מעורך דין לדיני חברות. מוזמנים לפנות אליי בכל דבר ועניין.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ