האם מנהל עזבון חייב להשכיר דירות שהן חלק מהעזבון?

אדם יכול להוריש את רכושו בדרך של עריכת צוואה למי שיחפוץ. ואולם קיימים מקרים בהם ממונה בעל תפקיד המכונה: "מנהל עזבון", שיכול להיות אדם או תאגיד או האפוטרופוס הכללי על ידי בית המשפט. לקוחות המגיעים אליי לשם עריכת צוואה סבורים, לא פעם, שכאשר קיימים בבעלותם נכסים רבים יש צורך בציווי על מינוי מנהל עזבון בצוואתם, ולאחר הסבר מפורט שאני מעניק להם מבינים, שקיימים מנגנונים ואפשרויות יעילות יותר לשם ניהול עזבונם.

באופן כללי אציין, כי חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – "חוק הירושה") קובע, ש"מנהל עזבון חייב, בכפוף להוראות ביהמ"ש, לכנס את נכסי העזבון, לנהל את העזבון, לסלק את חובות העזבון, לחלק את יתרת העזבון בין היורשים, לפי צו ירושה או צוואה מקויימת, ולעשות כל דבר אחר הדרוש לביצועם של צו ירושה או של צוואה מקויימת".

כלומר, מנהל עזבון הוא אדם, תאגיד או האפוטרופוס הכללי הממונה על ידי בית המשפט ולא על ידי המצווה בצוואתו והסמכויות המוקנות לו נקבעות על ידי בית המשפט הממנה אותו. קיימת משמעות להוספת שמו של מנהל עזבון פוטנציאלי בצוואה ואולם אין כל ודאות שאותו גורם, ששמו צוין בצוואה ימונה על ידי בית המשפט, בסופו של יום.

לפני שניגש לנושא המאמר, אבהיר, שאין חובה במינוי מנהל עזבון לשם חלוקת עזבונו של אדם. ואולם קיימים מקרים בהם יש צורך בפעולות שונות, שייעשו בנכסי העזבון טרם חלוקתם כדי לגבש את העזבון, לסלק את חובותיו ורק לאחר מכן ניתן לחלק את העזבון לפי רצון המצווה, וככל שלא ערך צוואה, בהתאם להוראות החלוקה חוק הירושה.

במקרה שהגיע לבית המשפט לענייני משפחה מונה על ידי בית המשפט מנהל עזבון והעזבון כלל מספר נכסי נדל"ן ונכסים נוספים. ניהול העזבון ארך שנים בשל מחלוקות בין היורשים ולאחר מכן, כאשר ביקש מנהל העזבון את שכרו ובתום פעילותו החלו היורשים להגיש תביעות אישיות נגדו, בטענה שגרם להם נזקים עת לא השכיר את נכסי הנדל"ן שהיו חלק מהעזבון אותו ניהל.

כפי שצוין לעיל, חוק הירושה קובע, את הפעולות הגלומות בתפקידו של מנהל עזבון, בכפוף להוראות בית המשפט והוראות אלו אינן כוללות חובה להשכיר נכסי נדל"ן שהינם חלק מהעזבון המנוהל. אם כן, כיצד סבורים אותם יורשים, שקמה למנהל העזבון חובה להשכיר את נכסי הנדל"ן שהינם חלק מהעזבון? היורשים טענו, שניהול דירות ריקות מחייב את השכרתן ומשלא נעשה על ידי מנהל העזבון הרי שגרם להם לאובדן הכנסות פוטנציאליות.

בית המשפט דחה את טענתם זו של היורשים. כאשר קיימת חובה על מנהל העזבון לנקוט בפעולות מסוימות בהתייחס לנכסי העזבון הדבר קבוע במפורש בחוק הירושה או בהוראות של בית המשפט למנהל העזבון. כך כדוגמה בהתייחס לכספי העזבון, שכאשר אינם מושקעים עלול לרדת ערכם, קבועה הוראה מפורשת המחייבת את מנהל העזבון להשקיע כספים, שאינם דרושים לצרכי הנהלתו השוטפת, או להחזיקם לשם שמירת הקרן והשאת פירות. הוראה דומה אינה קיימת בהתייחס לנכסי נדל"ן, שניתן לומר שכלל ערכם עולה ואינו פוחת גם אם לא יושכרו.

בית המשפט קבע, כי באותו מקרה בו הוגדר תפקיד מנהל העזבון ביחס לדירות הכלולות בעזבון כ"העברתן ליורשים או למוכרן לצדדים שלישיים" לא ניתן ללמוד על חובתו להשכיר את הדירות עד לביצוע פעולות אלה ללא אישור של בית המשפט. תשאל השאלה: מדוע לא הגיש מנהל העזבון בקשה להשכיר את הדירות בתקופה שעד להעברתן ליורשים? בעניין זה חשוב לדעת שגם היורשים יכולים להגיש בקשה לבית המשפט להורות למנהל העזבון להשכיר את הדירות, מה שלא נעשה. באותו מקרה, היות שהיורשים התווכחו בינם לבין עצמם לא היה ניתן לדעת מתי ניתן יהיה לבצע את חלוקת הדירות או למוכרם ולכן מנהל העזבון לא הגיש בקשה לאפשר לו להשכיר את הדירות.

אם נבקש לסכם את הדברים, כאשר אדם עורך צוואה ומבקש למנות בעל תפקיד, כגון: מנהל עזבון, לניהול עזבונו כדאי שישקול לקבוע הוראות מפורטות בצוואה, שיאפשרו את ניהול העזבון בצורה מתאימה. כאשר היורשים יקראו את הצוואה יוכלו להבין אלו פעולות כדאי שבעל התפקיד שימונה על ידי בית המשפט יבצע ויוכלו לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, במידת הצורך, בזמן אמת ולא בדיעבד כפי שנעשה במקרה המתואר לעיל. כאשר יורשים סבורים, שמנהל העזבון אינו מתנהל בצורה נכונה עליהם לערוך פניה מתאימה אליו ולאחר מכן, ככל שנדרש, לבית המשפט כדי שיתן הוראות למנהל העזבון. וכפי שכתבתי קיימים פתרונות יעילים יותר ממינוי מנהל עזבון בהם קיימת שליטה טובה יותר של המצווה והיורשים על היקף הפעולות שעל בעל התפקיד לנקוט ומועדם ולכן חשוב להיוועץ בעורך דין לדיני ירושה המומחה בעריכת צוואות.