האם איש עסקים שהוא בעל מניות בחברה רשאי לנצל הזדמנות עסקית שהוצגה לחברה לטובתו האישית?

בחיבור זה אבקש לדון בשאלה האם איש עסקים אשר מחזיק במניותיה של חברה רשאי לנצל לטובתו האישית הזדמנות עסקית שהוצגה לחברה? אני מניח שהתשובה האינסטינקטיבית הינה לא. מוזמנים לקרוא ולראות האם ובאלו נסיבות תשובתכם תשתנה.

חברות הרוצות למקסם את רווחיהן עושות זאת בדרכים מגוונות וביניהן: השקעות בפיתוח, ייצור, שיווק, מכירות באופן שונה מזה שעשו טרם ההשקעה וזאת תוך תקווה להרחיב את מגוון המוצרים, את הפונקציונליות שלהם, את דרך שיווקם ואת יעדי המכירה או דרכי המכירה. דרך נוספת למיקסום רווחי חברה, היא שימוש בכספים המצויים בקופתה של החברה והשקעתם בחברות העוסקות בתחומים אחרים (להלן – "החברה הלווה"). השקעה שיכולה לבוא לידי ביטוי בהחזקת מניות/אופציות של החברה הלווה, הזקוקה לכספים, או בדרך של קבלת הכספים חזרה מהחברה הלווה לאחר תקופה בתוספת ריבית בשיעורים גבוהים או בשילוב של השניים (מניות/אופציות והחזר הקרן בתוספת ריבית).

במקרה שנדון בבית המשפט נדונה הסוגיה: האם כאשר הוצעה לחברה הזדמנות להשיא רווחים בדרך של העמדת כספים לחברה הלווה, והחברה לאחר היוועצות בבעלי מקצוע מחליטה שלא להתקשר בהסכם, בשל הסיכונים הטמונים בה ובשל המרחק בין פעילות החברה לפעילות החברה הלווה, רשאי בעל מניות בחברה, שבכובעו האחר הינו איש עסקים, לבחור להתקשר בהסכם דומה עם החברה הלווה כאשר הצורך של החברה הלווה בכספים וההצעה העסקית נודעת לו בשל תפקידו כבעל מניות בחברה?

מצד אחד, ניתן לטעון, שהחברה ממילא החליטה שלא להתקשר בהסכם עם החברה הלווה ולכן בעל המניות, אשר לא סיכל את האפשרות להתקשרות בין החברה לחברה הלווה, זכאי להתקשר עם החברה הלווה בכובעו כאיש עסקים וללא קשר לחברה שהוא אחד מבעלי מניותיה. טענתו של בעל המניות תהיה, שמדובר במקרה של "זה נהנה [בעל המניות] וזה אינו חסר [החברה]" והיות שהחברה אינה נפגעת מניצול ההזדמנות העסקית על ידו אין פסול בכך, שהמידע על ההזדמנות העסקית הגיע אליו מתוקף תפקידו בחברה. עוד יטען בעל המניות, שמשעה שהחברה בחרה שלא לנצל את ההזדמנות העסקית הרי שנציגי החברה הלווה ימשיכו לנסות ולאתר ניצע שיסכים להתקשר עם החברה הלווה ועצם העובדה שהוא משמש כבעל מניות בחברה לא צריכה להפלותו מול כל איש עסקים אחר בהתקשרות עם המציעים.

מאידך ניתן לטעון, שכאשר בעל מניות יושב במוסדות החברה ונחשף למידע, יש בידו להביא לכך שההחלטה שתתקבל על ידי החברה תהיה שלא להתקשר עם החברה הלווה כדי שיוכל להתקשר באופן עצמאי עם החברה הלווה, בהתאם למידע אליו נחשף מתוקף תפקידו בחברה, ולמקסם את רווחיו (ללא שותפות ברווחים עם בעלי המניות האחרים בחברה). כך שגם כאשר נראה, שמדובר בהחלטה שהתקבלה על ידי החברה בהתאם לדין ולתקנון החברה הרי שלא ניתן יהיה לוודא באופן מלא שמדובר בדחיית הזדמנות עסקית על ידי החברה מטעמים עסקיים הנכונים לחברה.

סעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע את שנושא משרה בחברה חייב בחובת אמונים לחברה, לנהוג בתום לב ולפעול לטובתה ובכלל זה דורש ממנו להימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לו או לאחר. בתי המשפט סברו, כי ישנן מספר חלופות להזדמנות עסקית:

האחד, בו בעל המניות עושה שימוש במשאבים של החברה לשם ניצול אותה הזדמנות עסקית. במקרה כזה, בוחנים את היקף השימוש במשאבי החברה כדי להבין האם אכן מדובר בניצול הזדמנות עסקית שאינו לגיטימי. כלומר, לא כל ניצול של משאבי החברה על ידי בעל מניות לשם ניצול ההזדמנות העסקית תיחשב לא לגיטימית.

השני, בו נודע לבעל המניות על ההזדמנות העסקית מתוקף תפקידו בחברה, כפי שתואר בשאלה העומדת לדיון כאן, באותו מקרה בעל המניות נחשף למידע על ההזדמנות העסקית מתוקף תפקידו כבעל מניות בחברה.

והמקרה השלישי, הוא כאשר בעל המניות נחשף למידע על ההזדמנות העסקית שלא במסגרת תפקידו ואולם כחלק מתפקידו בחברה הוא אמון על איתור הזדמנויות עסקיות עבורה.

במקרה הנדון בבית המשפט ועדת הביקורת של החברה ודירקטוריון החברה הגיעו לכלל מסקנה שהעיסקה מסוכנת לחברה ולא משרתת את טובתה. הדבר נתמך בחוות דעת של יועצי החברה אשר היו מעורבים בהליך הבחינה. כמו כן, בחינת המקרה נעשתה בתקופת אי הוודאות העיסקית ששררה בתקופת הקורונה וחייבה את החברה לזהירות יתרה וההחלטה שלא להרחיב את פעילותה לתחומים נוספים בדרך של התקשרות עם חברה מתחומים אלו שמבקשת מימון. במקרים בהם החברה מחליטה שלא להתקשר בעיסקה במקרים בהם היא אינה רוצה או אינה יכולה קובע בית המשפט, שאין לאסור על בעל המניות לנצל את אותה "הזדמנות עסקית" היות שהיא אינה בבחינת "הזדמנות עסקית" לחברה. במקרה הנדון החברה רצתה להרחיב את תחומי פעילותה ואולם רצתה לעשות זאת באופן אקטיבי ובאמצעות חברה בסיכון נמוך ולא בהשקעה בחברה דוגמת החברה הלווה שהייתה במצב כלכלי לא פשוט. באותו מקרה, שקלה החברה את ההצעה במוסדותיה (בצורה רחבה) ובאמצעות יועציה והגיעה למסקנה שההזדמנות אינה נכונה לה, וכאשר בעל המניות לא יכל להביא לכך שההחלטות הללו יתקבלו בכל מוסדותיה בצורה כה ברורה ונחרצת ולכן קבע בית המשפט שבאותו מועד לא מדובר עוד בהזדמנות עסקית לחברה ומאותה שעה רשאי היה בעל המניות להתקשר עם החברה הלווה.

כדי לסכם את התובנות ניתן לומר, שלא כל ניצול מה שהיה בגדר "הזדמנות עסקית" לחברה על ידי בעל מניות בחברה תיחשב כהפרת חובותיו כלפי החברה על פי דין. יש לבחון את המקרה הספציפי ונסיבותיו: האם כאשר ההזדמנות העסקית נוצלה על ידי בעל המניות היא עדיין הייתה בגדר "הזדמנות עסקית" לחברה? האם בעל המניות פעל לסיכול ההתקשרות בהזדמנות העסקית על ידי החברה? במה כרוך ניצול ההזדמנות העסקית על ידי בעל המניות? כיצד נודע לבעל התפקיד על ההזדמנות העסקית? ושאלות נוספות. עוד ניתן לסבור, באופן כללי, שככל, שהזדמנות זאת הוסרה מן השולחן, בהתייחס לחברה, לאחר ששקלה זאת באמצעות בעלי מקצוע ובדיון מלא במוסדותיה ורק לאחר מכן בעל המניות בחברה פנה אל החברה הלווה וביקש לבחון התקשרות עמה הרי שניתן יהיה להכשיר את התקשרות בעל המניות עם החברה הלווה תוך היוועצות בעו"ד המתמחה בדיני חברות ובמשפט מסחרי.