שני בעלי מניות בחברה וכל אחד מהם מחזיק מחצית ממניותיה. בתחילת הדרך בעלי המניות משתפים פעולה למיקסום רווחיה של החברה. אולם במעלה הדרך וכאשר נתקלים באתגרים שונים מבינים השניים שאינם רואים עין בעין את הדרך בה צריכה החברה ללכת. כאמר, כל צד מחזיק במחצית ממניות החברה ולכן בדרך כלל ההחלטות שלהם מתקבלות פה אחד ומכאן שנוצר קושי ממשי לניהולה של החברה. מתווה זה של החלטות פה אחד אינו מומלץ וישנן אפשרויות להימנע ממנו גם כאשר רוצים לחלק את מניות החברה שווה בשווה בין שני בעלי המניות.
במקרה שנדון לאחרונה בבית המשפט, שני בעלי המניות (ראובן ושמעון) שיתפו פעולה בתחילת הדרך ואולם לאחר תקופה עלו טענות קשות מצידו של ראובן כלפי שמעון, לפיהן שמעון ביצע מכירה של שני נכסי נדל"ן של החברה בעבור תמורה הנמוכה משווי השוק שלהם וזאת לטובתו האישית של שמעון. בעקבות המחלוקות הרבות בין הצדדים בעניינים נוספים, שהשליכה על פעילות החברה, הפכה החברה חדלת פרעון והחלו הליכים לפירוקה.
כאשר בעל מניות (שאינו מחזיק ברוב מניות החברה) טוען, שהאורגנים (בעלי התפקיד בחברה) נמנעים מלממש זכות תביעה של החברה הוא רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לניהול "תביעה נגזרת", שככל שתאושר יוכל בעל המניות לנהל את התביעה בשם החברה. כמובן, שאפשרות זאת היא חריג לכלל שלחברה אישיות משפטית משל עצמה והיא יכולה לפעול באופן עצמאי בפעולות לזיכוייה או לחיובה ולכן אישור להפעלתה נעשה באישור בית המשפט ובכפוף למספר תנאי סף מצטברים:
התנאי הראשון, לחברה אכן קיימת עילת תביעה שהיא נמנעת מלממש. בעניין זה, יש להביא תשתית ראייתית המבוססת על ראיות ראשוניות לכך שקיימת עילת תביעה. ככל שלא נצליח לעמוד בנטל הוכחה זה ודאי שלא יאושר לבעל המניות לנהל את התביעה בשם החברה.
התנאי השני, התביעה וניהולה הן לטובת החברה. קיימים מקרים בהם אכן קיימת זכות תביעה לחברה ואולם מצבה של החברה מלמד שאישור הגשת התביעה אינו מועיל לה. כך במקרה בו מדובר "בחברת מעטים", חברה עם מעט בעלי מניות שאיננה פעילה (כפי שהתרחש באותו מקרה) לא יינתן אישור להגשת תביעה נגזרת בשם החברה ואולם בעל המניות יוכל לתבוע את נזקיו בתביעה פרטית מול החברה והצדדים השלישיים איתם התקשרה החברה שלא לטובתה. חשוב לציין, כי בחברה שאינה פעילה בוחן בית המשפט, בין היתר, האם יש סיכוי לכך שהחברה תחזור לפעילות? מי גרם להפסקת פעילותה (שאם מדובר במבקש להגיש תביעה נגזרת לא יתקבל אישור לכך), האם יהיה יעיל לנהל תביעה נגזרת במקום תביעה פרטית של בעל המניות? ועוד שאלות.
התנאי השלישי, שבעל המניות, התובע, אינו פועל בחוסר תום לב. תום הלב הוא עקרון על במשפט הישראלי ואכן לא פעם מגלים, כי תביעות מוגשת כאשר הטעם העומד בבסיס הגשתן שונה לחלוטין ממה שנכתב בכתב התביעה. במקרה דנן, ראובן "הציף" את בית המשפט בתביעות והליכים משפטיים בעניין החברה בחלקם הצדק היה איתו ובחלק האחר לא. טרם הגשת הבקשה לניהול תביעה נגזרת האחרונה, ראובן הגיש חמש בקשות לניהול תביעה נגזרת בעניינים שונים וכולן נדחו על ידי בתי המשפט.
פיקח לא נכנס למצבים שחכם יודע לצאת מהם. לכן, כבר בשלב הקמת החברה חשוב להסדיר מנגנוני יישוב סכסוכים יעילים ולקבוע אפשרויות לניהול החברה גם במצב בו שני בעלי המניות חלוקים בדבר הדרך הנכונה לחברה והאם ההחלטה העומדת על הפרק נכונה לחברה אם לאו. חשוב לזכור ולהסדיר את הנושא כבר עם הקמת החברה, שאחרת נמצא עצמנו נתונים לחסדי הצד השני וזאת כאשר בתי המשפט לא נוטים לאפשר הגשת תביעה נגזרת בחברת מעטים.
הדבר נכון גם למקרים בהם קיימים מספר בעלי מניות ואנו דואגים לזכויותיו של אחד מבעלי מניות המיעוט המאמין בכנות דבריהם של בעלי המניות האחרים, שכל מחלוקת תבוא על פתרונה ברוח טובה ו"יהיה בסדר". במקרים אלו, ניתן למצוא הסדרים, שיביאו לידי ביטוי את רצונותיו של בעל מניות המיעוט שלא בהתאם לשיעור מניותיו בחברה.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ