האם שותפים במיזם זקוקים להסכם?

לא פעם, שותפים פוטנציאליים המגיעים לייעוץ במשרדי ושומעים על הסכם שותפות שואלים שאלת תם: "חייבים הסכם? אנחנו חברים כבר שנים ומבינים האחד את השני. למה צריכים עורכי דין שיסבכו את היחסים הטובים בינינו עם מסמכים מסובכים?"

עקרונית, בישראל חוק החוזים קובע, שלשם כריתת הסכם בין הצדדים יש צורך בהצעה ובקיבול, וכדי לקיים דרישות אלה יש להראות שהתקיימה "גמירת דעת", כלומר את ההסכמה ההדדית של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב.

עוד יש להראות "מסוימות", כלומר להראות שהפרטים הדרושים לשם התקשרות הצדדים זה עם זה באותה התקשרות קיימים כגון: שמות המתקשרים, בעניין איזה נכס או שירות מתקשרים הצדדים, מתי משולמת התמורה וכיצד, על מי יחולו המיסים בגין העיסקה ועוד. לאורך השנים, ריככה הפסיקה את הדרישות הללו וראתה את הצדדים כמחויבים להתקשרות גם אם כל הפרטים לא היו מצויים בהסכם וניתן היה להשלימם.

חשוב לציין בהקשר זה, כי לא כל הסכם חייב להיות בכתב. בחוק קיימת חובה לכך שהתחייבות לביצוע עיסקה במקרקעין תיעשה בכתב. ואולם במהלך השנים ריככה הפסיקה גם את הדרישה הזאת ונתנה תוקף גם להתקשרויות, שלא מילאו דרישה יסודית זאת.

אם כן, חוזרת ועולה השאלה של השותפים הפוטנציאליים, שהזכרתי בפתח הדברים, "חייבים הסכם?" לכאורה, בסוגים מסוימים של התקשרויות ניתן לסכם את הדברים ללא הסכם כתוב אך הדבר מעמיד את המתקשרים בסיכון, שבאחד מן הימים יטען אחד מהם שלא נכרת הסכם בין הצדדים או שנכרת הסכם בתנאים שונים מאלו שטוען חברו שסוכמו.

טעויות מסוג זה, בהן לא נחתם הסכם בין הצדדים מתרחשות לא רק בין אנשים מן הישוב אלא גם בין חברות ענק במשק הישראלי וסופן לא פעם בבתי המשפט. במקרה שהגיע לבית המשפט המחוזי תבעה חברה ישראלית של יזם תמ"א את אחת מחברות הבניה הגדולות בישראל בטענה, שנכרת הסכם מחייב ביניהן לשיתוף פעולה במיזם תמ"א במתחם בתל-אביב. במתחם סמוך לו כבר קיימו הצדדים מיזם תמ"א משותף ובו נחתם בין הצדדים הסכם כתוב, שהסדיר את תנאי ההתקשרות.

החברה היזמית טענה, שבינה לבין חברת הבנייה נכרת הסכם, הגם שלא נחתם מסמך, וזאת לאור אמירות של הצדדים באותה תקופה והן לאור התנהגות הצדדים. מנגד, החברה הקבלנית התנערה מהחברה היזמית ושללה את טענותיה. החברה הקבלנית טענה, שאמנם הייתה הסכמה עקרונית שהייתה בבחינת "good will" אך היות שלא נחתם הסכם מחייב אין לראות בכך הסכם מחייב בין הצדדים.

וכך מצאו עצמם הצדדים בהתדיינות ארוכה בבית המשפט כשמנהליהם נאלצים להעיד בבית המשפט, למצוא עצמם בחקירות נגדיות, שמטבען אינן נעימות, מנסים לחבר פתיתי מידע ותכתובות כדי לבנות תיזה הטובה לכל אחת מהן.

באותו מקרה נקבע, שאף-על-פי שהצדדים לא חתמו על הסכם, הצדדים אכן הגיעו להסכמה על קיומה של שותפות, אולם נקבע שאין בהסכמה זאת גמירות דעת המספקת לשם כריתתו של הסכם בין הצדדים אלא כחלק אחד מתוך המשא ומתן שלא השתכלל להסכם מחייב. הדקויות המביאות להחלטה מסוג זה כאשר היא נסמכת על עדויות ורסיסי תכתובות הינן דקות כחוט השערה ובנקל החלטה זאת הייתה יכולה להתהפך, וזה הסיכון המשמעותי כאשר צדדים אינם חותמים על הסכם מפורט המסדיר את תנאי ההתקשרות ביניהם ומאידך שאינם קובעים בכתב

נחזור למקרה בו פתחנו, כששותפים פוטנציאליים מבקשים להקים מיזם או עסק הם עושים זאת כאשר הם בטוחים בהצלחתו ולכל הפחות בעלי תקווה גדולה לכך. במצב זה, עליהם לחשוב האם היו מסכימים לשים את הרווחים העתידיים של המיזם או העסק בסיכון משמעותי, ששאלת הבעלות בהם תוכרע על ידי בית משפט? האם היו מוכנים "להמר" על כך שהשותפים ימשיכו לראות את כל פעילות העסק "עין בעין" ושלא יתגלעו מחלוקות בין הצדדים? האם היו מוכנים להיקלע לחוסר ודאות ולסכנה של מנגנוני השלמת חוזה על ידי בית המשפט?

ברוב המוחלט של המקרים, כאשר אני מציג בפני השותפים הפוטנציאליים את נקודות המחלוקת הפוטנציאליות ביניהם בהמשך הדרך, מתחילים לחוש בפערים בעמדות השותפים החברים שנים רבות. לכן, חשוב שתפנו לעורך דין המומחה במשפט מסחרי ומכיר את התחום בו אתם מבקשים להקים שותפות בין אם בתחילת דרכו של עסקכם או בשלב מתקדם יותר וזאת כדי להבטיח את זכויותיכם ולוודא שלא יפגעו.