האם ניתן להגיש תביעה נגד חברה בפירוק לבית המשפט?

עקרון יסוד בדיני החברות קבוע בסעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות") ולפיו: "חברה היא אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מואגד" כלומר, בהיותה של חברה אישיות משפטית נפרדת היא יכולה לתבוע בבית משפט ולהיתבע בו.

מה הדין כאשר חברה נקלעת להליכי פירוק? במקרה זה קובע סעיף 267 לחוק החברות, כי "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע." כלומר, משעה שניתן צו פירוק לחברה או מונה לה מפרק זמני הכלל  הוא שנפסקים כל ההליכים המשפטיים האזרחים שתלויים ועומדים נגד החברה ולא ניתן לנקוט בהליכים חדשים והחריג הוא מקרה בו התקבל אישור בית המשפט שהורה על פירוק החברה לניהול הליכי התביעה נגד החברה בבית המשפט חלף הגשת תביעת חוב למפרק החברה.

מטרת הוראה זאת היא לרכז את כל התביעות שקיימות נגד החברה והכרעתן בפני מפרק החברה כדי לאפשר חלוקה הוגנת של נכסיה ומשאביה המוגבלים של החברה, כאשר לנגד עיניו של המפרק מצויות כלל התביעות וכלל השיקולים שיש לשקול בחלוקת הנכסים של החברה וזאת מול מצב בו טריבונלים שיפוטיים שונים יקבלו החלטות בעניין חבותה של החברה לשלם כספים לתובעים שונים ללא ראיית התמונה בכללותה. מצב בו קיים גורם אחד, מפרק החברה, הדן בתביעות החוב של נושיה יביא גם לשמירה על שוויון בין נושים כך שלא יהיה מצב בו נושה לא מובטח אחד שיועדף על נושה לא מובטח אחר ולכך שניהול התביעות נגד החברה תהיה יעילה יותר.

לאור היתרונות בניהול התביעות נגד החברה מול מפרק החברה והוראת חוק החברות בעניין זה, בית המשפט העליון קבע, כי דרך המלך היא הגשת תביעת חוב למפרק ואילו רק במקרים חריגים ונדירים ינתן אישור לתבוע את החברה בבית המשפט.

אילו מקרים נוכל להחשיב כמקרים "חריגים ונדירים" המאפשרים ניהול תביעה נגד חברה בפירוק בבית המשפט? במקרה שהגיע לאחרונה לפתחו של בית המשפט המחוזי נדון מקרה בו הגישה חברה בפירוק תביעה נגד מדינת ישראל בסכומים ניכרים והתביעה המשיכה להתנהל במלוא המרץ, כך שהפירוק לא השפיע על ניהול התביעה. מדינת ישראל ביקשה להגיש תביעה שכנגד החברה שבפירוק, בבית המשפט וזאת חלף הגשת תביעת חוב למפרק.

בית המשפט קבע, כי יש להבחין בין שני מקרים: האחד בו התביעה שכנגד היא נדבך נוסף במחלוקת בין הצדדים (שכבר נדונה בפני בית המשפט) שאז יתיר בית המשפט של פירוק לנהל את התביעה שכנגד בפני בית המשפט במקום הגשת תביעת חוב למפרק; המקרה השני הוא מקרה בו התביעה שכנגד מרחיבה את חזית המחלוקת בין הצדדים מה שעלול לגרום להוצאות כבדות לקופת הפירוק, שאז לא יתיר בית משפט של פירוק את ניהול התביעה שכנגד בבית המשפט וחלף זאת יידרש התובע שכנגד להגיש את תביעתו למפרק החברה וזאת למרות שבאותו מועד החברה בפירוק מנהלת נגדו תביעה בפני בית משפט.

מקרה נוסף בו בית המשפט של פירוק יטה לאפשר תביעה שכנגד חברה בפירוק בבית משפט הוא כאשר החברה בפירוק הינה חלק ממספר תובעים, שכנגדם מבקש הנתבע להגיש תביעה שכנגד, שאז לא נכון יהיה לאפשר את ניהול ההליך בפני מפרק החברה בשעה שתביעה שכנגד תוגש על ידי הנתבע נגד התובעים האחרים (שיהפכו לנתבעים).

אלו שיקולים יעמדו מול עיניו של בית משפט של פירוק בהכרעתו האם לאפשר הגשת תביעה שכנגד חברה בפירוק בבית המשפט: שיקול אחד הוא האם המחלוקות מתאימה לדיון בפני המפרק. כך נכון יותר שמקרים בהם המחלוקות העובדתיות מורכבות ודורשות עדויות רבות והבאת ראיות רבות ידונו בבית משפט במסגרת תביעה שכנגד; שיקול נוסף הוא האם ניהול התביעה שכנגד בבית המשפט יגרום להוצאות לא סבירות לקופת הפירוק. כלומר, מקרה בו מתן האפשרות להגשת תביעה שכנגד תגרום לחברה שבפירוק להוצאות כבדות שאינן סבירות מול מצב בו מפרק החברה ידון בתביעה יוביל לשלילת האפשרות להגשת תביעה שכנגד; שיקולי צדק, שוויון וסימטריה בין הצדדים המתדיינים. כך כדוגמה, במקרה שנדון בפני בית המשפט המחוזי היה מדובר על תביעת ענק שניהלה החברה שבפירוק נגד הנתבעת ושלילת האפשרות של המדינה הנתבעת להגשת תביעה שכנגד שוללת את הצדק ואת הסימטריה בין הצדדים המתדיינים.

הנה כי כן, הכלל הקבוע בחוק החברות, שלפיו לא ניתן לנקוט בהליך משפטי חדש או להמשיך את ניהולו של הליך משפטי קיים אלא באישור בית משפט של פירוק זכה לדיון ולמבחנים ברורים שיאפשרו לנו לדעת האם נוכל לנהל את התביעה שכנגד בבית המשפט או מול המפרק. כמובן, שבחינתו של בית המשפט תיעשה לאור בחינת היבטיו של המקרה והנסיבות החלות בו כדי שלא ייווצר מצב בו החברה בפירוק מנצלת את מעמדה וממשיכה לנהל הליכי תביעה נגד נתבע ובה בעת נמנעת מהנתבע האפשרות לקבל את יומו בפני בית המשפט בדרך של ניצול כל ההליכים שהיה יכול לנקוט נגד החברה בפירוק, שתבעה אותו, אם הייתה חברה פעילה.