לעיתים תכופות מתפרסמים פרטים בתקשורת בעניין סכסוך ירושה במשפחות עתירי הון ולקוחות (שאינם עתירי נכסים) הפונים אליי לייעוץ סבורים, בטעות, שאצלם במשפחה הכל מאוד פשוט ואין אפשרות לסכסוכים ומבקשים שאשכנע אותם בנחיצות עריכת צוואה.
מניסיוני המקצועי, סכסוכי ירושה אינם נגזרים מהיקפו של העזבון ומספר הנכסים או ערכם אלא מסיבות רבות אחרות לגמרי, וכבר עמדתי על כך במאמר אחר. במרבית המקרים של משפחות מן היישוב, העזבון כולל דירה בה התגורר המוריש וחשבון בנק ומעט מיטלטלין (רכוש שאינו נדל"ן). לכאורה, פשוט מאוד לחלק אך גם במקרים כאלה עשויה החלוקה להפוך לסכסוך שיגיע לפתחו של בית המשפט. בפסק דין שפורסם לאחרונה, המורישה הייתה גרושה ואמם של שלושה ילדים (בן ושתי בנות) ולה אח יחיד (דודם של ילדיה). האם בחרה להדיר את בתה (לא להוריש לה דבר) ולהוריש את דירתה (הנכס היחיד בעזבונה) לבנה, בתה ואחיה. כאן בוודאי תאמרו, צוואה בה מודר יורש פוטנציאלי (כלומר אינו יורש דבר) היא מקור להתנגדות לביצוע הצוואה ולכן לא ניתן ללמוד ממקרה זה. ואולם למרבה הפלא הבת המודרת לא הגישה התנגדות לביצוע הצוואה והסכסוכים בעניין הצוואה התנהלו בין בנה של המורישה לאחיה – שני יורשים של עזבון המורישה.
באותו מקרה הורישה האשה לבנה ולבתה 25% מעזבונה, לכל אחד, ולאחיה הותירה 50% מעזבונה וכן זכות להתגורר בדירה כל ימי חייו. האשה הלכה לעולמה ומאז התגלע סכסוך בין אחיה של המנוחה לבין בנה. האח הגיש בקשה לקיום צוואתה של המנוחה ובנה הגיש התנגדות לקיומה אשר נדחתה על ידי בית המשפט כאשר בית המשפט קובע, שלא ברורה לו המוטיבציה של הבן בהגשת ההתנגדות לקיום הצוואה.
בכך לא תמו הסכסוכים, הבן ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי ושם הגיעו הבן והדוד לפשרה, לפיה האח יזכה בעוד 3% מעזבון אמו על חשבון הדוד שחלקו יעמוד על 47% מעזבונה ובכך היינו סבורים, שהבן יבוא על סיפוקו. הבן לא נח והגיש בקשה לפירוק השיתוף בדירת אמו והדירה נמכרה לצד שלישי. לכאורה, מכירה וחלוקת הכספים אמורה לרצות את הבן אך גם כאן הבן לא נח ופנה לדוד בדרישה שישלם מיסי ארנונה ודמי שימוש/שכירות בגין הדירה מיום פטירת המנוחה ועד למסירתה לרוכשי הדירה. האח טען, שהדוד אמנם קיבל זכות למגורים בדירה לכל ימי חייו אך הוא לא עשה בזכות זאת שימוש וחלף זאת בחר להחליף מנעולים לדירה ולהותירה ריקה מה שגרם לאובדן הכנסות בגין שכירות ולהוצאות בגין תשלומי ארנונה. האח אף תבע שני שכנים שגרו בבניין המדובר בגין דמי שכירות עבור שימוש שעשו בחניה הצמודה לדירת המנוחה. הדוד ציין, כי התיר לשכנים להשתמש בחניה לאות תודה על תמיכתם במנוחה בימיה האחרונים.
במהלך בירור התביעות בפני בית המשפט התברר, כי מקורו של הסכסוך בטענות שונות שהעלה הבן כלפי הדוד עוד בימי חייה של המנוחה ומשהלכה לעולמה. נדלג לשורה התחתונה של פסק הדין – התביעה של האח נגד הדוד נדחתה במיוחד היות שהדוד לא ניצל את זכות המגורים בדירה ולא הוכח שמנע את האפשרות להשכרתה ולכן לא ניתן לחייבו בגין תשלומי החובה החלים על הדירה בגין מגורים בה רק בשל הזכות שהוקנתה לו בצוואה לגור בדירה כל ימי חייו. בית המשפט דחה טענה נוספת של הבן, לפיה זכות המגורים של הדוד שניתנה בצוואה הייתה כפופה לתשלום דמי שימוש על ידי הדוד.
פסק הדין מסתיים בנבואה, לפיה "תם ולא נשלם", היות שעדיין מתבררים בפניו סכסוכים שונים בין הצדדים בעניין המיטלטלין הכלולים בעזבון.
כדי לנסות ולמנוע מדור ההמשך והיורשים להילחם זה בזה ולהתדיין בבתי משפט חשוב לערוך צוואה ברורה המתייחסת למצבים שונים והמבהירה את האחרים. כך במקרה זה, ניתן היה להבהיר מה יהיה המצב והחבויות בגין שימוש בדירה במקרה בו הדוד לא יממש את זכותו לגור בדירה ובמקרה בו ייעשה שימוש בדירה.
ברור, שגם הצוואה הברורה ביותר עשויה להגיע לבית המשפט ואולם עלינו לעשות מה שביכולתנו כדי למנוע מהאש להתגבר בסיוע של הוראות צוואה, שאינן ברורות, תכליתיות ושאינן מתפרשות לשני פנים.
ליצירת קשר באמצעות הוואצאפ